• Orly Shaya

בין הנצה לקציר צללתי לצפון בצורה של האות צ'… ומצאתי אוצר

עודכן: 24 במאי


בין ההנצה, להצהבה המואצת ואל הקציר, בעודי מצחצחת את החריצים, לקראת חג המצות, עם פנינו לחג העצמאות… לפתע צץ.. מנץ…מציץ ומקפץ מתוכי…

מעקצץ

קוצף…

מעצבב…

מציק…

צמא…

אט אט צומח בתוכי, רוצה לצאת, להימצא, להיווצר….



ואני, כצינור, מקשיבה….

מה צפון בצורת האות צ',

המוציאה מהחורף לקיץ,

המייצרים לפריצה,

מהחמץ (החמצה) אל המצה (מיצוי),

מבין העצמות אל תמצית …

בציר הצר, בזמן שבין ההנצה עד להצהבה

(סביב יום העצמאות)

ו…בקיצוניות אל הקיץ הצולה…..????



עם למידת המקצבים טבעיים, ועם כתיבת הקלפים, צללתי ל'מדע הקוד הצפון בצורה': ה'ינטרה' היא אנרגיה הבאה לידי ביטוי בקוד הטמון בצורה (כשם ש'מנטרה', היא קוד אנרגטי מקודד בצליל)



כדרכי בלימוד, אני נצמדת למקור, מחפשת את הכי קרוב לבראשית, ליצירה האלוהית…. וגם לצורת האותיות, בשפה הקדומה וה"מעבירה" (והמכושפת, מסתבר) עברית.

(ותוך כדי למידת הצורות, אני גם מקשיבה למקצבים הטבעיים/המעגליים, בהם יש מיזוג משלים,

בין שני הקצוות "המנוגדים")



בימי האמצע, בו הטבע מציין את יום השיוויון בשקיעת החמה, בדיוק במערב... ועם היציאה מעונת ה'יין' החורפית, לעונה ה'יאנגית' הקיצית, עת האדם מצחצח חריצים (סביב חג המצות) חלים בטבע תהליכי פריצה מואצים:



כל מה שנבנה בחורף, תחת האדמה במעמקים, במאורות ובקנים, נחלץ עתה החוצה באומץ:

העצים מניצים, הגורים מציצים, הצמחים, ואיתם החיטה, מניצים ובתאוצה מזהיבים ומצהיבים.

החם ממצה מהצמח את התמצית ...



וכך…. בתוך הציר הלוחץ, המציק והעצמתי של יצירת המאמר הזה, אני מוצאת…. שהצורה של האות צ' מבטאת את החצייה

באמצע של המעגל/השלם: מפיצול לצירוף מחדש.

היא צופנת צ'י ועצמה אדירה: יש בה תבונה עמוקה של חליצה, הקפצה והצתה, והשימוש בה מעורר את מיץ החיים

לחציית ציר לידה, פריצה והנצה.




אז… רגע לפני הצלילה עם העומקים

וקפיצה אל הצוקים הגבוהים של הצפון באות צ'…

אני נזכרת בשיר

"… כל העולם כולו

גשר צר מאוד

גשר צר מאוד

גשר צר מאוד

והעיקר…

והעיקר

(לחש ל'עצמי'….שמשנה צורת ושוב ושוב, נלחץ ונוצר מחדש…..)

לא לפחד לא לפחד כלל!"



צורת האות צ' נוצרת מלחיצת האוויר וחליצתו בין רווח השניים: החריץ שחורץ והלחץ שחולץ … ממש כמו בתהליכי עצירת הזיתים לשמן, ובעתם, גם הבציר והקציר.



אני מתבוננת בהנצה האמיצה שפורצת מבפנים … איך התמצית, הפוטנציאל נמחץ, נלחץ ומנץ ...ותוך כדי כך מבינה שכך גם אנו, היצורים שנוצרו ע"י היוצר, חוצים דרך הציר, מצד לצד:

ממציאה ליצירה בהולכה חשמלית/עצבית, במעלה עמוד השדרה,

ומהפיצוץ - לצירוף בחזרה.





האות צ', כמו אבן צור המציתה, עוזרת בחציה/הקפצה: מצד לצד, ממצב צבירה למצב/ מיצוב חדש,

חולצת את דרך הציר את האמצע (צומת, הצטלבות, צהריים, חצות ) משנה מצב וצורה: מצפיה, לצעדה, למליצה, להצבעה. מהמלצה, לגיהוץ, לחליצה, להתנצלות. מציור, לצילום, לעיצוב.

מעצה, לניצול, לשיפוץ, להצגה….



מתוך צמצום, קיבצץ, כיווץ, צ'יקמוק , צימוק, צום ומחיצה – לצליחה, פריצה והצלחה.
מצלילה – לציפה
מצלייה – לצינון
מהקצבה – לאוצר,
מקיצוץ – לצליחה,
ממעצור – ליצירה,
מחציצה – להאצה
ממקצב – לרצף
ממיצוי – להתמקצעות


מעצבות – לצחוק,

מצער – לצהלה,

מפציעה/צלקת – להפצעה

מהתפצלות – להתקבצות

מבצורת – לבציר

מהחמצת התמצית – לביצוע הצו האלוהי/ פנימי (מצווה)

הצ' מקפיצה שוב ושוב

מציתה ומצנרת, צוררת וצופנת שינוי מצב צבירה

חליצת החצי, מצד לצד:

מצב – לצבי

מעצלות – לרצינות, חריצות, קצינות והצטיינות

מקבצנות – לאצילות

מצוואר הרחם (היצר) לצוואר (היצירה)

מקפיציות – ליציבות


מעיצבון, עיצבוב – לניתוב לערוץ

מצניעות – לחוצפה,

ממציאה – ליצירה,

מהמוצל – לצלול,

מקיצור – להקצנה,

מעוקץ – לצוף

מצלילה -להצלה,

מהעצמי המוצנע- לציבורי

מהעצמות (הגוף הפיסי) – לעצמי

("עצם העניין" הנשמה הנצחית)

מעצימה העיניים – לנצח,

מקץ -ליקיצה



באמצעות לחץ חציית הציר, האות צ' מלמדת אותנו את הקשר המשלים: בין העולמות הנמוכים והעליונים, הסבילים והפעילים, באופן מקפיץ ומשלים ובתנועה דו כיוונית.



צורת האות צ' באה לידי ביטוי בצורת הספרה 3, המבטאת את הנולד מה-2 ומייצבת אותם. כל התרביות העתיקות מבוססות על המקצב המאזן של המשולש:

אברהם-יצחק-יעקוב,

ברמה-שיווה-וישנו,

טאו-יין-יאנג, ישו-

מריים -הרח הקדושה,

מים-שמים-אדמה,

אדם- 'אלהות' -אמונה.



בדיוק באמצע נמצאת התמצית. צלמו של היוצר, שבירך אותנו בכושר מציאה, יצירה והמצאה, הניצוץ שמצפה להצתה.


אם נסתכל על דג הפועל עם סנפיריו, נטיב להבין את התנועה המשלימה בין שני צידי הציר: צד נלחץ, צד מנץ.

זו התבונה המתוכנתת בכל תנוחות הפיתול: הן צופנות בתוכן את מלאכת ההקפצה, באמצעות סחיטת המרכז (הצומת) על מנת לפרוץ ולהנץ בעוצמה מעלה, מטה ואל הצדדים בד בבד.


לסיכום:

עם החציה של החורף אל הקיץ,

חלים בטבע תהליכי האצה:

החום מנדף וממצה

פותח ומשחרר

היאנג מתעצם ואופי היצורים הופך,

בצורה קיצונית, להרבה יותר מוחצן,


עם פעימת הטבע, בקיץ, תרגול היוגה גם ירצה לשאת אופי יותר מוחצן ומאומץ. תנוחות הפיתול מוחצות ומצמיחות את הציר, מעצימות את האש/שמש הפנימית, ופותחות את הגוף מעלה, מטה, ולכל הצדדים.




אז בברכת קיץ ממצה ופורץ

ולכל היוצרים

שבישלו ברחם החורף

יצירה חדשה

בהצלחה!!!












248 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול