האור שניצת מתוך ליבת החשכה

לבנת כסליו המדליקה

ושוב שבנו,

סוב סובבנו

על מחזורה של השנה,

כמו הסביבון:

נשנים ומשתנים

שוב ושוב,

סוב וסוב,

על צירו המרכז

(להבנת התנועה השלמה, כאן המאמר על מחזורה המלא של השנה)

(להלן תקציר קצקצר:)

בתשרי התחיל מחזור חדש – בהשרה והשתרשות, עם החיבור מחדש לאדמה, בעזרת הצ'קרה הראשונה.

בחשכת חשוון צללנו פנימה, לרחם החורף החשוכה והפורה, אל עומקה של האדמה, עתירת הארומה, של הצ'קרה השנייה…

ועתה…מתוך האפלה, ובעזרת השמן, נצית מתוכנו, במרכז הגוף (המניפורה צ'קרה, הצ'קרה השלישית) את הלהבה, עם התרוקנותה של לבנת כסלו, בלילות הארוכים והחשוכים ביותר בשנה.

(המאמר המלא: חלימה,חושיות ועל חושיות של לבנת חשוון )

לבנת כסלו המדליקה

…תפילת הזרעים, השורשים והאדמה נענתה

וגשמי ברכה מרווים את האדמה.

הזרע, שנעטף, כמונו, בתוך הרחם החשוכה של לבנת חשוון, עדיין בתוך האדמה

כעובר

…חושך בפנים וחושך בחוץ,

כל פאר העצים נושר עוד ועוד אל האדמה

עצבות נחתה על החיים בקרבה

וזמן 'רחם=פנימה', נולד

הלילות עוד מתארכים ויחד עם כניסת הקור - הקושי מחריף

... אז אנחנו מתפללים לניסים

כסלו

זמן שימון

אמא טבע נותנת את הרפואות שלה בעונה זו: פאקן, אבוקדו וזית, כדי שנוכל להתגונן מהחושך והקור, ולהדליק

מתוך החשכה, את הלהבה.

ההקלה, עם הכניסה לעומק החורף, ועם סימלי החג, מגיעה עם ה'שימון':

"השמנת" הנשימה, וה'שימון' הנוצר מתנועתיות, מאפשרים לגוף להתרכך עם הנשימה עתירת הארומה, ממש כמו השמן שמסקנו זה עתה, מלטפת מבפנים את הצירים ברכות מזככת, להעמקת מסע הנשמה, עם מחזורה של השנה.

אעבור כאן על סמלי החג, מנוקדת מבט יוגית/ אישית,

מקווה שתמצאו בהם עניין,

תשתפו

ותשאירו מטה תגובה.

בית המקדש הוא המושא אליו אנחנו מקדישים את תשומת הלב:

כל פינה- פיזית, מנטלית ורוחנית שתזכה בתשומת ליבינו תתמלא בחיים חדשים

וככל שתשומת הלב שלנו תהיה רבה וממוקדת יותר כך בית המקדש יצבור יותר ( יותר מה? מה שתרצו להקדיש… אנרגיה, חומר, קדושה)

הכד מבטא את כלי הכלה:

בתחילת התרגול, אנו מתרוקנים בהתמסרות, בגוף ובתודעה, לתמיכת האדמה, ומפנים מקום לחדש. בעזרת העמקת הנשיפה, מתאפשרת עזיבה מטונוס ומאחיזות שווא, במצב ה'מעביר', של תנוחת העובר, פנינו אל האור, כעובר, בתעלת הלידה.

(ועל העברית המעבירה, נדבר בעתיד בהרחבה)

בתם התרגול נחוש את התמלאות ההכלי-הכד – בהוויה והשראה.

השמן הוא הנשימה- ביכולתו להתמיר חומר לאור

בכך הוא מזין את הלהבה

ומחבר,

את הגוף הפיסי והחשמלי,

אל הניצוץ של הנשמה.

נס פח השמן הוא הנס שבתרגול: מתחילים את התרגול ריקים,

נושמים ו'משמנים',

ולאט לאט הכד מתמלא,

לפתע... מרגישים מלאים….

בכל תרגול אנחנו שוב מופתעים….

שוב קרה הנס ואנו שוב מלאי חיים והשראה,

ככד מלא בשמן זית, עטירי ארומה עשירה.

.

החנוכייה היא צורה מקודדת המבטאת את המבנה הפיסי והרוחני שלנו אחד לאחד:

שני ש'ינים, שנפגשים במרכז:

שורש מטה,

כתר מעלה,

'שושומנה'

משמשת כ'שמש', במרכז.

השניים מחזיקים מטה לייצב הן הרגלים, כשורשים השוקעים לעומק האדמה,

שתי זרועות נפתחות מהלב, לצדדים ומעלה- אל ההשראה,

ה'שמש' עמוד השדרה, משמש כעמוד להולכת חשמל ומידע, שעובר במרכזינו, בין שמיים לאדמה.

הסופגנייה– בצק הגוף העוטף את המתוק-מתוק הטמון בפנים: מהותינו- האור הפנימי\רוחני, מהות החג.

"באנו חושך לגרש"- מ

ניסים את החושך הפנימי : ביוגה אנחנו רואים את ה'חושך' כ'בורות'- ראיה מותנית/ מוגבלת/ חומרית בלבד) בעזרת הנשימה המ

ביאה את האור, אל כל פינות הגוף,

ו"משמנת"- מזינה ומאירה, את כל ההוויה, הבורות מותמרת לאור והשראה.

..

והלביבות.... הן מכינות אותנו לעליה מעלה לצ'קרה הבאה,

אל הלב,

איתן נחגוג בפורים

עם התמלאותה

של לבנת אדר

היה מעניין? מוזמנים לקרוא עוד בבלוג

"מקשיבים למקצבים טבעיים"