כשהתחלתי לעבוד עם הקלף "לגלות" עוד לא ידעתי מה עומד להתגלות ומה עלי לגלות…. ניסיון אחרון להחזיק את הקשר הזוגי שלי לרגע הפתיע והצליח…. ואז גילתי שעלינו לעזוב את הארמון …. בו הייתי ליום אחד מלכה (גם זוגיות משובחת וגם ממלכה) ובאותו הרגע הקצר…בעלת הבית קראה לי וגלתה לי שגלי, האישה של בנה, רצתה לשוב לגור בארמון העץ, שקיבל אותנו עד כה בקסם כ"כ עוטף במעבר לכליל…. כך שבאותו היום נודע לנו ….שעלינו לעזוב את הממלכה.
מתח גדול ליווה את התהליך, וכמובן שלא היו דירות פנויות….אך לאחר חדשים של משא ומתן, תחינות, בכי ללא דמעות ( כי למרבה הכאב דמעות עושות לי כאב ראש…) בנחל יחיעם…המקדש שלי.. ותפילות לאמהות (אבא אמר לי לדבר בנושאים האלה עם אימא…) סגרנו חוזה על ממלכה חדשה…. ממלכת בטון מפחידה…. אך בתוכי (ובעקבות הסיבוב הקודם, ב'מעבר המכושף לכליל') הקלף של "הכלב -הבית שבפנים"…הבנתי שאין זה משנה בטון או עץ…. הבית הפנימי הולך איתי!
זה הרגיש כמו שער (פורטל,"ברדו", מסדרון) כבר למדתי לזהות אותם: הם קשוחים, עמוקים, והם שולחים איתותים ממקומות ישנים ( ב'ברדו' הקודם מצאתי מכתב מאבי מסיני לאימי בהריון… ובאותו זמן האקס מגיל 19 היה בביתי וגם אבי.. וגם השרשרת ש'אני עולה לכיתה א' נמצא אז ונתלה ב'מעבר המכושף לכליל') …
אז גם כאן נשלחו כל הסימנים מהעבר….. אבי בביקור 'דימנסי' מביך, חוזה קשוח 10 דפים…ערבים, עורכי דין… לא הבנו מה הם רוצים… כולם בחופשת פסח ואנחנו לכודים במייצרים…מתח נוראי….
ואז... כמו העומק של ה"לגלות" הזה – כשהגל הפוגש את הקרקעית: בא במרוצה וחושב שהוא מושלם ולפתע פוגש בכאב את הקרקעית
….ההתנפצות והכאב מעוררים המקומות העמוקים והכואבים, וכך.... מוקפץ ומתרומם הגל לגבהים…
היה זה הבוקר שלמחרת פסח, עת כבר כולם סביבנו כבר השתחררו מהמייצרים, חתמנו על החוזה (ולמרבה ההפתעה, למרות הבית והחוזה הבטוניים… הם דווקא היו מאוד נחמדים) "עשינו זאת", ואח"כ הסתובבנו בחצר ותהינו מי השכנים.
ואז גם אנחנו הצטרפנו לגל הפסח, ויצאנו מן המייצרים, ונסענו ל'ריינבו' לשבוע ימים…( ממי חזר לעבוד אחרי כמה ימים ואני נשארתי עם הילדים) אם כי ממש לא היו לי כוחות נפש לארוז ל"ריינבו" ולארוז בית….אך איכשהו….מאלוהים מגיעים…. כוחות נסתרים.
כשעלינו ל"wellcom"(מי פה לא היה ברינבו שיצביע??) התקבלנו בזריחת לבנה שעלתה ולוותה אותנו זורחת במילואה במעלה הגבעה…. ברק קיבל אותנו והקמנו את האוהל ללילה תשושים ומרוצים……ונחשו עם מי שתינו את קפה הבוקר….. כמובן, עם הדיירת הקודמת של הבית החדש, והשכנים החדשים…..( של הבית שהבוקר חתמנו עליו את החוזה בכליל)
טוב לא על זה רציתי לספר… עברתי שבוע הישרדות בריינבו ושרדתי בשלום, חזרתי ממוקדת: שבוע לארוז. הילדים משלשלים, האוטו תקוע, הגרר לוקח אבל המוסכניק עלה למכה…. ואני אוכלת סרטים בין אימא לא מפנקת במחלה ל "למה הם לא עוזרים" (בליווי השיר "ילדי העצלנים/ מה רבו התירוצים…")
בהתפרקות גופנית, ארזתי בכל יום עוד כוחותיי האחרונים, ורק התנחמתי ב'אימא לילה' המלטפת, שעטפה אותי במזרוני הנעים (שקיבלתי מסבתי, עם הדיכאון של לעזוב את חדרי הפרטי הראשון בחיים, מעץ בקומה השנייה, בחלונותיו הענקיים לארבע כנפי שמים – ארבע רוחות הכיוונים) כמובן שבנוסף לאריזה והילדים משלשלים, האוטו שנתקע, 'הפריע' לבעלת הבית לגזום את העשבים (חוויה מקפיאת לב, לאור מצבי…) דרכם של שערים….( והנה תמצית המתכון שפתחתי למעבר דוחק בשערים….לשתוק, לעשות טוב ולהתפלל לאלוהים)
באמת מאיפה הכוחות והאמונה…רק לאלוהים הפתרונים…. ערב יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, אנחנו יוצאים משואה לתקומה, לעצמאות בבית מדהים! קירות הבטון הרבים מתבטלים לקיר אחד ענק מחלון שפונה למערב, צופה על מרכז כליל, שקיעה לפריזמת ים 180 ל-פ-נ-י-ם!!!
בערב יום העצמאות (ואנחנו פיסית מפורקים) ראינו הזיקוקים של נהריה, עכו, המפרץ, חיפה והכרמל מתפוצצים מהדוני שבנתה… הפיה שנחתה מאוסטרליה…שחשבתי שתכביד, אבל הצילה את העניינים…סומן בהקפדה של שילוב בת מזל בתולה ופולניה…מצביע בתוך המעגל אבני בזלת השחורים, באבנים לבנות, את ארבעת הכיוונים.
ואז העמוק ביותר החל להתגלות. עוד שבוע של הישרדות בלפרוק בית, לפתוח חדרי אירוח, חדר טיפולים, זולות וחדרים לילדים, שלמרות שלראשונה החליטה הממונים לפנק אותי בבית בורגני, החורף החליט לחזור….: אין אח אש בבית, וכל שלושת השירותים נוזלים, המכונת כביסה מושבתת תקועה באמצע…בגדינו רטובים,בגדי החורף אי שם ארוזים ואנחנו רטובים וקפואים… במקביל גם הילדים מתפרקים- התגלו אצל אחד כאבי ראש על בסיס יומי….ובבית הספר 'שיח' שבגללו עברנו לכליל….אין מקום לנסיך השבור שלי… ועוד קשיים מוזנחים עם התכשיט השני…. וכל הטכניות של מול קופ"ח, בדיקות, אבחונים -הדברים הכי שנואים ונדחקים התחלו לצעוק לאלוהים, ואני איתם…. והוא …נגלה… כתמיד.
התקשורת המינימלית עם בן זוגי, שניסיתי להציל ולשקם בכל אותה תקופה…בארמון עץ המשפחתי ובכל התקופה האחרונה…בין כליל לאמירים ) הפכה לנתק ענקי. הקדשתי את מיטב תשומת ליבי לבניית המקדש: פורקת ארגזים בימים וישנה לבד באוהל, במזרן האהוב אך הרטוב….מבכה על תם היחסים …( גם לשלם הרבה כסף, וגם לישון לא על מתחת ומעל האדמה עצים וכוכבים…) במקביל התחלתי להיות מודעת לכוחותיי האין סופיים…וכך…נגלה לו תסריט מוזר…. אנחנו נכנסים לבית החדש-פרודים: מחלקים ארונות, מיטות, כספים….
ערב ל"ג בעומר, זמן שיווה, יותר מידי (אש) יאנג. אני עוזרת ביצירת המנדלה של האש המרכזית, ואז עולה בטרמפ הביתה, להספיק לצלם את השקיעה (לאתר אירוח חדרים) ממי שם ואנחנו לרגע לבד, בלי ילדים. פתאום מתפלק לי "מוכנה לחשוב שוב על העניין אם תהיה מוכן", הוא עונה לי "אני לא מתכוון להשתנות, קבלי אותי כך…"יורדת לאש בתחושה שזהו זה נגמר. מוות יה אלוהים!!!
קיץ, ואני עם בטן חשופה, מבינה שסופית אני לבד. משתאה לטקסיות של הדלקת האש, ומצפה בייאוש להתמרתה…. בריקוד ל'שיווה' לצלילי התופים….ואת מי אני רואה משקיף….את הממי שלי…במבט רך, בא ולוחש לי "יש לי מה להגיב".. אז…..טוב שלא סיימתי את הכתיבה אתמול בהפי אנד משעמם, כי אתמול התגלו לי הפירות שנבעו ממעמקים.
תמיד סבלתי מבדידות עת נפלתי למתכתיות המעצבבת ("כבד כועס" במונחים סיניים) של ימי הדם. המסע היה ארוך מכל הדפים….תחינות, תפילות, יצירתיות (וקצרה כאן היריעה, האמינו לי) ייאוש…אך אתמול זכיתי לאינטימיות, הדאגה והרוך עליהם חלמתי כל הימים: בטיפול היסודי שנתן לי ממי, יצאה 'אוקסטרה' של גניחות משחררות של (רוב) הכאבים, ובלילה ישנו כל הלילה מחובקים כתינוקות ברחם האוהל, יחד, לצלילם העוטף של הגשמים.
הבנו שבמקום ל"דאוג" ולהתבאס על בריאותי, אפשר לתת חיבוק מתוק לכבד הכועס….ככה שיוכל ליהנות ולחייך….ואז הרבה פחות מעצבב, מעצבן וכואב, לכל הצדדים-הדואגים, הכואבים והעצבניים. בשישי הקרוב אשב עם גלי…שתגלה לי איך עושים ידיות עגולות לסלים….ולארמון שהוא גם ג'סט האוס וגם מקום לריטריטים…אתם מאוד מאוד מוזמנים…