צורות הקווי והמעגלי בתרבויות האנושות

[et_pb_section fb_built="1" _builder_version="3.5.1" background_color="rgba(224,153,0,0.46)" custom_padding="54px|0px|0px|0px"][et_pb_row _builder_version="3.3.1" background_size="initial" background_position="top_left" background_repeat="repeat"][et_pb_column type="4_4" _builder_version="3.0.47" parallax="off" parallax_method="on"][et_pb_text _builder_version="3.5.1" background_color="rgba(224,153,0,0.45)" background_size="initial" background_position="top_left" background_repeat="repeat"]

בתרבויות עתיקות ברחבי הכדור נהגו לקדש את האלוהות על שני היבטיה המשלימים: את האיכות הזכרית – בקוד קווי, ואת האיכות הנקבית- בקוד מעגלי. עם התרביות המונרכיסטיות השתבש הקוד הטבעי, והותנתננו לחשוב בצורה זכרית. המחיר: התרחקות  ממקצבים טבעיים ונקודת מבט משובשת וחלקית.

הקוד הנקבי-מעגלי, כרחם עגולה ושחורה, בה מעמיקים להתהוות הדברים, מבטא את חוקי אימא טבע ועולם החומר, מחזורי החיים, חוק הכלה והתכלות: במחזור הנשימה הוא הנשיפה, במחזור היממה הוא הלילה, במחזור הלבנה הוא ימי ההתרוקנות-הדימום אל האדמה, ובמחזור השנה הוא העונה החורף הפורייה..

הקוד הקווי- זכרי, כקרן אור חדה, באיכות רעיונית-רוחנית, בגוונים בהירים וקרים, ובאיכות מעירה ומאירה, החותרת ונעה אל המטרה: במחזור הנשימה הוא השאיפה, במחזור היממה הוא היום הפעיל, במחזור הלבנה הוא הלבנה במלואה ובמחזור השנה הוא העונה החמה.

הנבטים קידשו סלעים שחורים כאלוהית נשית ושערים כאלוהית זכרית, בתרבות ההודית העתיקה 'שיווה לינגם'- איחוד אברי המין: 'לינגם' קווי ו'יוני' מעגלי, נחשבים למקודשים. בשבטים שסקנדינביה התייחסו לצורות המקודשות כאלמטים להישרדות בסיסית: כף (לשתית מים) וסכין (לציד) ובתרבות המאיה חלק ניכר מושתת על האיזון/מיזוג נקבי מעגלי. ביהדות האלוהות נתפסת אבסטרקטית, והשכינה היא ביטויה הנקבי.

כאשר הדתות המונרכיסטיות כבשו את העולם, הקוד האורגני של השלמת הצדדים הופר: את ה"שחור" כנשיות, המיניות והמסתוריות – הוציאו מהתמונה, וקידדו בתת התודעה של האנושות קוד משובש:"רע" = שחור "טוב" = לבן 

גורמים המעוניינים בשליטה וכוח, נוהגים לעבוד עם סמלים (קודים צורניים) על מנת לחדור לתת התודעה של ההמונים (כך ;לדוגמה עשה היטלר כבחר להפוך את סמל הסווסטיקה מ"קוד זרימת החיים" ל'קוד הכחדת החיים", ואת קוד ה"מגן דוויד" מקוד של אהבה וגאווה לקוד שנאה ובושה).

באמצעות הקידוד "טוב"כלבן,וה השחור כ"רע", זוכה התפיסה הקווית במלחמת הנצח בין ה"טובים" ל"רעים", ומפספסת את התבונה המעגלית,המאוחדת של שני ההיבטים המשלימים. אט אט מניפולציית קוד משובש זה, הושתתה התפיסה הקווית, עמוק בתודעת ההמונים.

 כולנו מותנים בתפיסה הקווית, זו החותכת את העולם לתבניות וריבועים. זו הסיבה שאנו מדברים אל עצמנו בשפה גברית: "כ"כ התאמצתי ורק עד ל"כאן" הגעתי…" … הנשים איבדו את הקשר למחזוריות הירח, מתגאות שהן "לא מרגישות אותו בכלל", וכולנו חותרים במאמץ ללא הרפיה: מחויבים להיות חיוביים, מסתירים את הבלבול, תסכול, וכאב שהם חלק מהתהליכים, חווים "ניצחון" ו"כישלון", רצים למרחקים קצרים, ונוטים להתבונן ולשפוט את עצמנו ואת הזולת   מנקודת ראיה קווית, המתעלמת מתבונת המקצבים והקודים הטבעיים.

הבנות מעגליות/טבעיות מאפשרות להבחין כי לפני כל עליה התה ירידה, פותרות את בעיית "מי היה קודם- התרנגולת או הביצה", מזהות בלבול כתחילתו של משהו חדש, מאפשרות תשובות אורגניות שהן או או- אלא גם וגם (להתעלף כמה שזה מקודד באותיות בעברית, אבל על כך במאמר הבא…) ועוזרות לנו בכל תחום להבין את עצמינו והעולם.

איזון מחדש של קוד השלמת הקטבים בא לידי ביטוי בהכרה, אפליה מתקנת נקבית ובמיזוג, הפריה ואיזון בין הקווי והמעגלי. בטבע ניתן בקלות לראות המיזוג של המעגלי והקווי: הקרניים לשמש, הפרחים לגבעולים, המישורים לעמקים והגבהים, המבנה המנטלי הרוחני, הפיסי והנפשי של החיות והאנשים: המחלה היא חלק מהרפואה, כשם שהמנוחה היא חלק מהעשייה, כשם שמשהו חדש נולד כאשר שהישן נשר, וכשם שמעומק הכאב נולדת ההתעוררות, התפילה והשינוי. זהו המקצב המעגלי, הטבעי והאורגני של החיים. 

המחקר שצללתי אליו, עם כתיבת הקלפים, מגלה לי כי בכל צורה ראשונית של הבריאה, וגם בקדומות שבשפות- השפה העברית, נמצא הקוד הצורני של מיזוג הקטבים בהשלמה מפרה בין הקווי והמעגלי. דרך אחת לראות את המיזוג המשלים בין הקווי והמעגלי​צורת הספירלה מבטאת מיזוג בין קווי ומעגלי: בתוכה הקווי-  אנרגיה ממוקדת לעבר מטרה, יחד עם התנועה המקיפה: כעומק ירידתה, גובה צמיחתה מעלה, וחוזר שוב ושוב, שוב ושוב, עם מחזורי החיים. קוד הספירלה, היא אחת הצורות-קוד, דרכה אפשר להבין את האיחוד בו המיקוד הגברי פוגש את התבונה המחזורית.   כאשר אנו חוזרים להבין ולעבוד עם הקוד הטבעי, אנחנו יכולים לחזור לעבוד ביעילות במיזוג שני החלקים המשלימים. אזי התהליכים חוזרים לצורתם הטבעית בקוד הספירלה, כטיפוס תלול, לעבר פסגה שמימית.

[/et_pb_text][et_pb_image _builder_version="3.5.1"][/et_pb_image][/et_pb_column][/et_pb_row][/et_pb_section]