למה כדאי להכיר את המקצבים הטבעיים/ מעגליים?

כשזה נראה כמו סוף הסופים והכל עמוס,

דחוס או בלתי נסבל

יחשוב הקווי….

״אוי זה סופי….״

בעוד המקשיב למקצבי הטבע המעגליים יודע:

שהחשכה הגדולה

היא הכתובת אל השאלות והתשובות,

נקודת התסכול היא נקודת המפנה,

ממנה נולד השינוי

או…. פשוט זה הרגע לפני עלות השחר

…. או בא האביב

אז…. למה כדאי וחשוב להכיר את המקצבים הטבעיים/ מעגליים

ראשית כי הטבע פועל כך, הוא פועל עלינו גם כשלכאורה אנחנו ״רחוקים ממנו״ במקצביו: זריעה, הנצה, לילוב, שיא וקמילה. עקרון הציר והרדיוס הסובב סביבו, חל החל משדרת הצמחים, עד נתיבי הגלקסיות, החגים סביב צירים ודרך המבנה הפיסי/רוחני של האנשים.

במאות האחרונות, ובעקבות התפיסות המונוכיסטיות, התרגלנו לחשוב באופן קווי/ זכרי/חלקי ולא מפתיע לגלות שרב הבעיות נובעות מהנסיון להבין, מנקודת מבט חלקית זו, את כלל חלקי המציאות.

הכרות עם המקצבים הטבעיים

המקצבים הטבעיים פועלים באופן משלים: באיזון, מיזוג ויחסי גומלין של הפריה בין האיכות הנקבית/מעגלית ובין הזכרית/קווית: לשמש קרניים, לפרחים גבעולים, לבני האדמה-עמוד שדרה והיקף פיסי אנרגטי (המכונה הילה) ולגלקסיות, תנועה מעגלית, סביב ציר.

הכרות עם הצבעים המשלימים של הקודים הטבעיים:

לצורך הפשטה אתחיל בהסבר הבסיסי של שני הכוחות המשלימים:

היין (הנקבי) ממונה על יצור אנרגיה ומכונה בפי פסיכולוגים "be" היא האיכות המעגלית/נקבית המבוססת על קוד צורת המעגלי, ואיכותה היא אפשור והזנת חיים: היא החומר, הריכוזיות והטבע, ממנה נובעים עקרון קדושת הגוף, הטבע והחיים: במחזור הנשימה היא הנשיפה (המאפשרת עזיבה מטונוס וטעינה באנרגיה) במחזור היממה היא הלילה (הממלא בכוחות חדשים) במחזור השנה היא העונה הגשומה (המחיה ומזינה את האדמה)

היאנג (הזכרי) אחראי על מימוש אנרגיה, המוכרת לנ"ל כ "do"לאיכות הקווית/זכרית יכולת אדירה וכמעט חסרת מעצורים לחתור מנקודה אחת לשניה. היא מבורכת בשפע יצירה, יכולת ביצוע, הגשמה של רעיונות לכדי מציאות ומעשים: במחזור הנשימה היא השאיפה (המצמיחה, חשמלית פורצת ומרחיבה) במחזור היממה היא היום הפעיל (מימוש הכח שנבנה במנוחת הלילה) במחזור הלבנה היא הלבנה במלואה (מאור גדול ומלא אנרגיות בליבת החשכה) ובמחזור השנה היא העונה החמה (בה הכל נפתח ונפרץ)

מדוע חשוב להכיר את המקצב הטבעי/ מעגלי:

ראשית כי הם הכוחות הפועלים בתוכינו ומסביבינו

שנית כי למקצבים הטבעיים אין איכות שאין לה 'זכות קיום', כל האכיות מתקיימות ביחסים משלמים: דחיפה זקוקה לעזיבה כדי שתוכל להתקדם, החץ זקוק להרפיית הקשת כדי להגיע ליעדו, בשיא הסיבוב כדאי לעזוב את הגז, אך עם תחילת היציאה מהסיבוב, יהיה זה הזמן המושלם להאיץ.

אמא שלי, זכרונה לברכה, היתה קוראת למקצב המעגלי ״ יום עסל, יום בעסל״

…..

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק….

אנחנו מכירים ומתכננים עצמנו עם המקצבים הטבעיים, אחרת היינו בטוחים שבסוף היום נמות מתשישות, אבל אנחנו יודעים שהלילה יחדש אותנו, אנחנו זוכרים לנח, כשאנחנו חולים, בידיעה שהגוף מרפא את עצמו מהכח הטמון ונבנה במנוחה ואנחנו גם יודעים ״לשים גז״ בעליה ו״לעזוב את הגז״ בירידה

עכשו, כשהבנו את שני הגוונים המשלמים: הרחם השחורה, המאפשרת חיים, והאיכות הפעילה, הקווית, כל שנותר לנו עוד, הוא להישאר ערניים, להעמיק את ההקשבה הפנימית, וללמוד כאן (בבלוג, כדאי לעקוב) ובסדנאות בביתי בכליל, לעבוד בסינכרון וביעילות, עם פעימת המחזורים.

אחד אחת

אט אט (סובב סובב)

ובהתמדה (ציר הלמידה)

נלמד להקשיב, ללמוד ולסנכרן את עצמנו והעולם

שלב אחר שלב

מדרגה אחר מדרגה

מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג

ואזין בהדרגה

הפעם הבאה תהיה

עם סדרת תרגול קצרה ומטעינה