ושוב שבנו, סוב סובבנו במחזור השנה, כמו הסביבון, נשנים ומשתנים עם השנה, שוב ושוב, סוב וסוב, על צירו המרכז (להלן תקציר קצקצר:)
בתשרי התחיל מחזור חדש – בהשרה והשתרשות, עם החיבור מחדש לאדמה, בעזרת הצ'קרה הראשונה.
בחשכת חשוון צללנו פנימה, לרחם החורף החשוכה והפורה, אל עומקה של האדמה, עתירת הארומה, של הצ'קרה השנייה… (המאמר המלא: חלימה,חושיות ועל חושיות של לבנת חשוון )
ועתה…מתוך האפלה, ובעזרת השמן, נצית מתוכנו, במרכז הגוף-המניפורה צ'קרה (הצ'קרה השלישית) את הלהבה, עם התרוקנותה של לבנת כסלו...בלילות הארוכים ביותר בשנה.
לבנת חשוון שקעה, לבנת כסליו זרחה, התמלאה ומתרוקנת שוב עכשו… הצתת האור הפנימי, בלב החשכה
…תפילת הזרעים, השורשים והאדמה נענתה
וגשמי ברכה מרווים את האדמה.
הזרע, שנעטף, כמונו,
בתוך הרחם החשוכה של לבנת חשוון, עדיין בתוך האדמה, כעובר …
כילידת לבנת כסליו (המלאה…מה שחיבר אותי, בגלגול הזה לאיכות ה"אור בליבה של חשכה") יש בי אהבה מיוחדת לחג הזה, מפני שהוא עוסק בהפקת רח מחומר, מה שלגמרי משלהב ומדליק לי את הלהבה… אעבור כאן על סמלי החג, מנוקדת מבט יוגית/ אישית, מקווה שתמצאו בהם עניין, תשתפו ותשאירו מטה תגובה.
בית המקדש הוא המושא אליו אנחנו מקדישים את תשומת הלב: כל פינה- פיזית, מנטלית ורוחנית שתזכה בתשומת ליבינו תתמלא בחיים חדשים וככל שתשומת הלב שלנו תהיה רבה וממוקדת יותר כך בית המקדש יצבור יותר (מה שתרצו להקדיש… אנרגיה, חומר, קדושה)
הכד מבטא את כלי הכלה: בתחילת התרגול, אנו מתרוקנים בהתמסרות, בגוף ובתודעה, לתמיכת האדמה, ומפנים מקום לחדש. בעזרת העמקה הנשיפה, מתאפשרת עזיבה מטונוס ומאחיזות שווא, במצב ה'מעביר', של תנוחת העובר, פנינו אל האור, כמו עובר, בתעלת הלידה. (ועל העברית המעבירה, נדבר בעתיד בהרחבה)
בתם התרגול נחוש את התמלאות ההכלי-הכד – בהוויה)
השמן הוא הנשימה- ביכולתו להתמיר חומר לאור. בכך הוא מזין את הלהבה ומחבר, את הגוף הפיסי והחשמלי אל מהותה של הנשמה.
זיתנס פח השמן הוא הנס שבתרגול: מתחילים את התרגול ריקים, נושמים ו'משמנים', ולאט לאט הכד מתמלא, ולפתע מרגישים מלאים….בכל תרגול אנחנו שוב מופתעים…. שוב קרה הנס ואנו שוב מלאי חיים והשראה, ככד מלא בשמן זית, עטירי ארומה עשירה.
.
החנוכייה היא צורה מקודדת המבטאת את המבנה הפיסי והרוחני שלנו אחד לאחד: שני ש'ינים, שנפגשים במרכז: שורש מטה, כתר מעלה, 'שושומנה' כ'שמש', במרכז
השניים מחזיקים מטה לייצב הן הרגלים, כשורשים השוקעים לעומק האדמה, שתי זרועות נפתחות מהלב, לצדדים ומעלה- אל ההשראה, ה'שמש', עמוד השדרה, משמש כעמוד לתשדורת הקשר שעובר במרכזינו, בין שמיים לאדמה.
בסופגנייה– בצק הגוף העוטף את המתוק-מתוק הטמון בפנים, מהותינו- האור הפנימי\רוחני, מהות החג.
"באנו חושך לגרש"- מניסים את החושך הפנימי (ביוגה אנחנו רואים את ה'חושך' כ'בורות'- ראיה מותנית/ מוגבלת/ חומרית בלבד) בנשימה המביאה את האור באמצעות הנשימה, אל כל פינות הגוף, באמצעות הנשימה, המשמנת את ההוויה.
..
והלביבות.... הן מכינות אותנו לעליה מעלה לצ'קרה הבאה, אל הלב,אותו נחגוג בפורים, עם התמלאותה של לבנת אדר
,
היה מעניין? מוזמנים לקרוא עוד בבלוג "מקשיבים למקצבים טבעיים"
אהבתם את העבודה שאני עושה על הספר? אתם מוזמנים לתמוך בי, וליהנות מהמתנות שאשמח להעניק לכם בתמורה.