חודש טבת, בו הלבנה, גם היא, מסתתרת מאחורי העננים הכהים, הוא הזמן של עומק הגל, בירידתו מטה, בתנועתה המעגלית של השנה. זהו זמן סבלנות מיוחד, המזמין למנוחה, התכנסות, בניית אמון מחדש, צמצום וחזרה לבסיס – לטיוב האדמה.
הלילות ארוכים והעצים נהדפים בפראות ערומים כנגד הרוחות, חותרים פנימה לליבה הקר של האדמה, המרמיטות והדובים צוללים לשינה, הקרפדות למעמקי הביצה, הזרעים לתרמיליהם, הפרפרים, בגלגולם כגלמים, לפקעות, האדם למחלות, העצים למלאכתם העמוקה – חתירה פנימה לעומקה של אימאדמה ובני האדמה…פנימה, לתוך עצמם, ולרגישים… לעומק קרקעית הוויתם – זמן ״הרחם האפלה״, ממנה הכל נולד.
בימי טבת החשוכים אנו פוגשים את כל מה שחיכה לנו בקרקעית המחילה….כל מה שכבד וירד מטה עתה מבקש טיפול שורש, רגע לפני הנצת החדש. המלאכה קשה: הזרע נח, אך האדמה מושכת עוד מטה, לטיפול שורשים ממוקד: עוד להרפות, עוד להקשיב, עוד לחכות, עוד לעקור צמחים שוטים, עוד להעשיר ולטפח את הקן- בית, העצמי והמשפחה, עוד להיכנע לכבידה ולניווט הפנימי בליבת החשכה.
וכבר נאמר….שהזורעים בדמעה, יקצרו בשמחה אז….. ( בעידן בו התפיסות הן קווית, אני מזכירה לנו להקשיב למקצב הטבעי – מעגלי, של הבריאה) ….אפשרו לעצמכם לשקוע לתמיכתה של האדמה הטובה, באמונה מלאה.. הקשיבו לאדמה, כי בקרקעית האוקיינוס
מצפה לכם הפנינה….
עודקה מחכים, שוקעים מטה באמון מלא
לתמיכת האדמה
מקשיבים לחכמת האמא הגדולה,
ננץ באומץ, עוד מעט,
עוד רגע קט
עם והתמלאותה של לבנת שבט
