תודה שאתם כאן!!! בבלוגים הקרובים אשתף בנתיב פראי שנשמתי נעתרה לה- כתיבת עיבוד מחודש לסיפור המיתולוגי של 'כיפה אדומה'
כאן אשתף בסוגיות וקונפליקטים בנושא יצר ויצירה, המלווים את תהליך בריאת הסיפור מחדש של 'כיפה אדומה' אשמח לתמיכתכם בתהליך: בתגובה כנה, תמיכה ובמעקב…אם תרגישו נכונה….תודה רבה מראש!!! אורלי שעיה.
שלב ה'דגירה'
בין רעיון, שמכה כ'ברק' ובין 'היצירה' יש את ההסכמה הכנועה לצלול, להקשיב ולהתמסר לחושך הרחם של חוסר הידיעה. זה השלב שאני נמצאת בו עכשו. 'שלב הדגירה' הוא השלב המוזר בו התרנגולת יושבת על ביצה…. היא לא יודעת מדוע היא עושה זאת אבל בתוכה זכרון/ ידיעה נחושה, שעליה פשוט… לעשות כך.
שלב הדגירה הוא השלב הקשה ביותר בתהליך היצירה מפני שהוא עלום כמעט כמו אפלת הלילה, קור החורף והרחם החשוכה. ה'ברק' היכה ואז מה?…. אני מתפנה להקשיב… לחכות לידע, להכוונה, למשפט, ציור, רעיון, ידע, בהירות ראשונה…. מכיוון ששלב הדגירה עלום כ"כ, רובינו נוטים להניח בצד את 'מכת הברק'.
אבל!!! שימו לב…אל תניחו אותו בצד סתם כך…הניחו אותי יחד עם פיתוח ערנות והקשבה.!!!.פתחו תיקיה חדשה במחשב, גם אם תהיה לרגע ריקה… ….כי שמתי לב, לפחות ממה אני מגלה, הוא שעצם ההתכוונות והקשבה מפנה מקום לאמת חשובה, לחקירה, לסקרנות ולהתמסרות אמתית לתהליך היצירה.
זמן הדגירה מאפשר לאסוף ידע בנושא היצירה: מבחוץ, מבפנים, ובטכניות של האומנות לו זקוקה היצירה: את הידע מבפנים, באמצעות חלימה, מדיטציה, טיול בטבע, או כל תרגול המפנה רווחים בתודעה… ה'ידע מבחוץ' כרוך במציאת ביבליוגרפיה רלוונטית ליצירה. בשלב הזה כל הכיוונים מבורכים : ליד, למטה, לעומק, לימוד והקשבה לכל החלקיקונים שדורשים "פירוק", "עיכול", באמצעות הקשבה, התבוננות והבנה מתוך ליבתכם האחת והיחידה על פני האדמה!
הספק- האויב הראשי בתהליך היצירה.
אולי התרנגולת מבורכת בחיבור למקצב פשוט עם הבריאה. אבל אצלי, ויתכן שאצל כולנו, זה קצת יותר מסובך… ראשית עולה הספק…ושואל… למה אני צריכה את זה בכלל??? מניסיון יצור ספרי הקודם מדובר בחתיכת ווג'רס… דרך כ"כ לא ידועה, אין סוף השקעה, צלילה למקומות חדשים…וכל הזמן התמודדות עם הקול שלא מספיק לשאול "למה אני צריכה א זה בכלל?". …הבשורה הלא טובה היא שקולות הספק מלווים אותנו, לא רק בשלב הדגירה, אלה, במינון זה או אחר, לאורך כל הדרך, במסע ההתהוות של היצירה. מצד אחד זו הפעילות הטבעית של ה Mind ומצד שני קולות הספק מציקים לנו כדי לשאול אותנו שוב ושוב : האם באמת זה בוער מתוכינו? האם היא באמת חשובה? האם היצירה תשרת, תועיל, תעורר ותרפא את הברואים על פני האדמה?
היצירה המתהווה בתוכי- עיבוד מחודש ומעודכן של הסיפור המתולוגי "כיפה אדומה", וקצת על "מאחורי הקלעים" בהתהוותה של היצירה.
בחורף שנה שעברה לא הגיע לי הדם. הגב התחתון כאב לי כמו סיר לחץ וראשי כאב 7 יממות שלמות. באותם ימים טפטפה לתודעתי כבר ההבנה של הקשר בין שמחת החיים וזרימת הדם. למרות שיכולתי לחשוב שמדובר בתחילתה של ה"מנו פאוזה" שלי, היתה בתוכי ידיעה פנימית שמשהו אחר "יושב" שם….
הייתי מיואשת, כואבת ותשושה, נשכבתי על האדמה בתפילה. במסורת ההודית מקובל לפנות ברגעי הייאוש לאימא הגדולה כמושא לתפילה וגם פעם (באחת מתפילותיי בהליכה בנחל יחיעם) עת קראתי לו מתוך מצוקה כבדה הוא ענה לי "דברי עם אימא, ילדה אהובה". אז…. נשכבתי כך על הרצפה וביכיתי כמו תינוקת על חזה של אמא, אמרתי לה שנראה לי שאני מצטרפת אליה (אימי שוכנת כבר 18 שני מתחת לאדמה) והן ענו לי (עם הסבתות, כנראה) 'את כבר אתנו כאן'. הייתי בטרנס של כאב וכבר עברה שנה, אז לא זוכרת מה ביקשתי, ואז זה היכה כברק….: הסיפור השלם של כיפה אדומה.
מאז עברה שנה, ושקעתי לעוד מצוקות קשות סביב זרימת דם. ראיתי גם שבכל פלטת העפרונות שלי אין לי צבע אדום ראוי, אפילו לא אחד…. ובאותם ימים בהם כמעט סיימתי לסרוג אפודה מצמר קשמירי אדום… וכשהיינו במסע משפחתי בחיפוש עקשן אחר מעיין חם, פתאום נקלעתי לאתר השחור של אורלי פורטל….. כך התחיל מסע ארוך לחיבור לנשיות, לרכות, למניות ולצערי כאן קצרה היריעה, ומחמת צנעת הפרט, גם לא אוכל לחשוף את כל הסיפור כאן….
אבל…. היות וצללתי למסע הזה, וגם מצאתי את הרפואה, אני מרגישה צורך לספר מחדש את הסיפור הקלסי של כיפה אדומה. הרי שקוף לכל ברת דעת שמדובר בסיפור נשי על כל רמח אבריו ופרטיו. האדום המבטא נשיות, פתוי, חיים, אזהרה ואיבוד חיים, דרך הישר ודרך היער, דרך הפרא… האימא הנבוכה, הילדה האדומה ביער, הסבתא החכמה…
הסיפור נוגע במאות סוגיות נשיות אך ברח גרמנית ומטילת אימה….מוסר ההשכל בסיפור על גרסתו המקובלת (של האחים גרים) מעביר מסר מעורר שאלות של "אם תלכי אל הפרא- סופך יהיה רע ומר
וכך…ככל שהתמסרתי בשלב הדגירה מצאתי עוד ועוד סוגיות נשיות סבוכות, מרגשות, מעוררות והכרחיות בטמונות בין דפיו… אבל מה לעשות… אבל אני לא סופרת…ואפילו לצייר אינני יודעת…. אז כרגע אני עוד דוגרת, לומדת את הנושא, לומדת לצייר, לומדת את רזי הנשיות….אוגרת ידע, פותחת תיקיות ודפים במחשב, כותבת, מקשיבה, ומשתפת אתכם במסע…..
ובעודי בתהליך היצירה חברה אלי הכלבה זאבה המתוקה, ללות אותי במסע
אהבתם את העבודה שאני עושה על הספר? אתם מוזמנים לתמוך בי ובתהליך היצירה בתמיכה כספית וליהנות מהמתנות שאשמח להעניק לכם בתמורה.