על חלימה, חושיות, חושניות, והעל-חושיות, של לבנת חשוון

לאחר זריעת הכוונות, בברכות לשנה החדשה, רוח הסתיו נושאת את הזרעים אל ה'רחם הפורייה' ל'זמן יצירה'- העונה הגשומה, הנחגגת עם הדר רעמים וברקים ראשונים, של לבנת חשוון.

לבנת 'מר חשוון' הזוכה לתואר "מר" בשל הכניסה המרגשת איתה, אל העונה הפורה, אשר במהותה הרחמית, ה"שחורה" היא ה"אין" –  המעיין –הרחם: מעניקת החיים הנדיבה (בעברית עתיקה ולטינית מים = מר)

עם מחזורה של לבנת חשוון, הלילות הופכים ארוכים ארוכים

והחלומות… מצלילים אתנו, כמו את שאר הברואים,

פנימה לעומק האדמה, בחיפוש וגעגוע למים מחיים.

טקס ברכת הלולב בסוכה (שהיה טקס פאגני/טקסי נשי, בתרבות העתיקה!!!!) מבטא את תפילתה של האמא הצמאה, להפריה:

החוסר יוצר צימאון

הצימאון מעורר את הגעגוע

הגעגוע מזכיר את כמיהה-והכמיהה יוצרת תפילה עמוקה

זו המהות של לבנת חשוון

המכניסה אותנו פנימה

בירידה תלולה

ל'רחם האמא" – לעונה הקרה, הגשומה והפורה.

תם תשרי ותחילת חשוון מהווים זמנים של "משחק מקדים"מרגש בין 'אל השמים' ל'אלת האדמה': אנחנו יוצאים אל הסוכה, לשמוע את שירתה של אימא טבע… ואז נכנסים הביתה, להערך לעונה הגשומה… ואז… שוב יוצאים החוצה… לקבל חניכה מ'מאסטר עץ הזית': המומחה באמנות 'הגעגוע למים' ושליחת שורשים עמוקים, אל תוכה של חשכת האדמה.

1. 
   

1. 
   

את החניכה במלאכת ה"העמקה לתוך האדמה" נלמד מהמאסטר, עת נצא, שוב, אל המסיק, להריח את האדמה הרטובה וללמוד ממנו את אמנות 'יצירת הארומה העשירה' וגם… להצטייד בזיתים ושמן שיעניקו לנו אור, חם וחומר בערה לאור הפנימי,

אותו נצית, בלב חשכת החורף, בחנוכה.

ובעוד חודש תשרי, משיב בהשתרשות וההשרה אל צ'קרת האדמה, מרת חשוון, מצלילה אותנו עוד פנימה- אל הצ'קרה השנייה, לערגה מעומקי האדמה והנשמה….

הודות לחיבור העמוק שהיא מעניקה פנימה, בכסלו, נצית, במרכז הצ'קרה השלישית, את הלהבה, בשמן הנשמה, שבמרכז ההוויה.

שירים וסיפורי מיתולוגיה ארוטיים רבים עוסקים בגעגוע בין הבורא והבריאה. לבנת חשוון, הנחווית בצ'קרה השנייה, עם הארומה והחושיות של שינויי הצבעים, הריחות של האדמה, ועם הכניסה פנימה, אל עונת ה"רחם החשוכה", מעוררת געגוע עמוק ותפילה להגשמה מעומק ההוויה…

ומכיוון שהצ'קרה השנייה, המבינה את שפת הרמז, השירה, הסמלים, תת המודע, היצר ויצירה… געגוע האדמה למים ובני האדמה להגשמה נחווית ומתוארת ככמיהת האישה אל אהובה.

עץ זית גליל בן 3000 שנה, מחבר אותי היטב לאדמה…..

העקרב הצמא למים, בסימן הכוכבים, של חודש חשוון, מעורר לחוש בעור גופינו את התנועה הדרמטית בין קור, לשרב. כך, הוא מעורר את 'צ'קרת היצירה' (צ'קרת המין, הצ'קרה השנייה) להשתוקקות להשלמה ואיחוד, מיזוג וחיבור: בין אישה – לחלומותיה וזיכרונותיה גופה…

ובין הגוף החושי, אל מעמקי הנפש והנשמה

ובין הכמיהה אל הצלילה פנימה, לתפילה להגשמה

1. 
   

אז

רגע לפני המיזוג בין שמים לאדמה

אנחנו מוזמנים,

עם לבנת חשוון

להתמסר לכמיהה….

ויש שאומרים (ואני בניהם) שהאלוהות שוכנת

לא מעלה בשמים

ולא מטה על האדמה,

אלה

בה עצמה.

ולקינוח הבלוג קצת העומקן העוצמתי המתוק של תפילת האמהות

הקרדיט לציור שער של המאמר לתמרמוזה המופלאה

1. 
   

1. 
   

1. 
   

היה מעניין? מוזמנים לקרוא עוד בבלוג

/."מקשיבים למקצבים טבעיים"