לאחרונה אני מתבוננות מוקסמת ממחזוריות עונות השנה, מהספירה היהודית וחגיה, המציינים את המחוג של הזמן בשנה: תנועה מעגלית בה אנו והטבע, שוב ושוב נשנים ומשתנים...
מפתיע, לא מפתיע, מרגש, מדהים ומסביר, להבין שמחזורי השנה מבטאים את תנועתנו הפנימית, יחד עם שאר הברואים: החיות, האלמנטים ו...הגלויים מבניהם – העצים (מורי וידידי הוותיקים)
הבנת מחזוריות הטבע, מאפשרת קשר עמוק וטבעי, בינינו ובין הבריאה, על מקצבינו הטבעיים, במחזוריות הנשימה, היממה, הלבנה והשנה, בתנועה מעגלית, משלימה בין: איכות היין- כרחם שחורה: במחזור הנשימה כנשיפה, במחזור היממה כלילה, ובעונות השנה, כעונת החורף הפורייה.
איכות ה"אמא"/"רחם" בחתירתה מטה למעמקי האדמה ומזמינה לזמן צלילה, שקיעה, ויתור לכח הכבידה, התפתחות פנימית, התכנסות וריכוזיות, מנוחה מחדשת כוחות ובונה, המייצרת חיים וכח מחודש, ,, רגע לפני ההנצה…. באיכות היאנג, המוזהבת, הקווית, הפעילה (המוכרת יותר בעולמינו, הפועם ומדבר בעיקר אותה, כמכיר רק בצד הנגלה למחצה: התרחבות, והנצה, צמיחה, שגשוג, פריצה, הפצה, הצלחה)
ההזכרות במקצבי הטבע מאפשרת הבנה מעמיקה ומקנה כלים לאיזון, בין שני האיכיות המשלימות של הבריאה. מוזמנים לזהות שגם אצלנו, כמו שאר הברואים, המקצבים הטבעיים נעים במעגלים,
ומאופיינים בתנועה שלבית,
המבצעת נסיגה,
כקשת גמישה, המרפה
לפני שהחץ החד,
הנורה
בתשרי, עם תחילת עונת החורף, חוזרת עונת הנשירה אנחנו חוזרים להשתרשות בצ'קרה הראשונה… תום עונת היאנג (קיץ) נחגג בטקס סימבולי למיזוג האב שמיים והאם אדמה בנטילת הלולב, ותפילה לגשם שירווה את האדמה הצמאה. לאחר סוכות, הברואים נכנסים פנימה לרחם, בית, לתוך עצמם, להשתרשות מחזור חיים חדש.
בחשוון, בסימן צ'קרת המין, השנייה, מתחילה להעמיק עונת היין: העצים נושרים, החיות ואדם מארגנים את הקנים, הטבע נכנס אל הרחם הפנימית, שעות השמש מתקצרות, ואנו מרבים בשינה, חלימה וגעגועים. מזל העקרב בכוכבים, מתחיל את מחזור של השתרשות לזריעת זרע לחיים חדשים. אט אט בעונה זו רחמי הנשים בטבע מתחילים להתעבר, והעצים מתחילים את מסעם פנימה אל האדמה.
מסיק הזיתים מוציא אותנו שוב החוצה לקבל השראה לשורשים עמוקים וכדי ליצור השמן שיביא לנו את הרכות, החם, האור, הרח והחומר אל הימים הקרים, וידליק בתוכנו, בכסלו, את הצ'קרה השלישית. בתוך עונת הרחם החשוכה של כסליו, אנו מוזמנים להדליק את האור הנשמתי, שבשיאו, עם השמן שיצרנו, אנו 'עולים לבית המקדש' – ומדליקים את הניצוץ הפנימי.
עם האור הפנימי שהצתנו פנימה בכסליו, אנחנו מעמיקים פנימה, כזרעים ועוברים, עם כל הברואים, על פנימה של האדמה: העצים נשלחים בשורשיהם לחלוץ מבין הסלעים לעומק האדמה. את החיות, הקור שולח אותם פנימה לנח במאורתם, מחלות מתחילות לחלחל, אצל האדם, שולחות אותונו עמוק לפנים הווייתיתינו, ומחברת אותנו לאיכות המפריה, ומייצרת החיים של "הרחם" ללמוד את מלאכת 'העמקת ההרפיה': המרמיטות והדובים צוללים לשינה, הקרפדות במעמקי הביצה, הזרעים בתרמיליהם, הפרפרים, בגלגולם כגלמים, בפקעות, האדם למחלות, והעצים למלאכתם העמוקה ברחם אימא אדמה, כך שכולנו בחורף מטייבים, עוקרים צמחים שוטים ומעשירים את האדמה הפנימית עד ….לזמן הנביטה וההנצה ….עם חודש שבט.
שבט הוא רגע של אומץ גדול ונקודת האמצע-בין ההשתרשות לצמיחה: זרע החיים הקטן שהתבשל בעומק האמא-החורף-רחם-אדמה, כמהה לבצבץ, לבקוע ולחלוץ דרכו הראשונה החוצה -אל העולם. פיצפון ובתולי, רך ופגיע, מגשש הנבט את דרך היציאה באפלה, עוד בטרם ידע את עצמו כפרח ופרי- ואת חשיבותו המיוחדת ומתנתו לעולם.
בלב העונת היין, הפורייה מבפנים, עם הלבנה המלאה של פורים אנחנו מוזמנים להמשיך את מסעינו החוצה, מתוך הפנים: באדר אנחנו מעפילים עם העצים לצמרת-לצ'קרת הלב- הרביעית: אדרתנו מתחילה להתמלא ביופיים של החיים חדשים, ואנחנו מעניקים לחברים משלוחי מנות, צוחקים לאדרת (בגד-הגוף) הזמנית, מתחפשים ומשתטים. עם סימן הכוכבים דגים, אנחנו חוגגים את ההשלמה שבהיפוכים, שכן בעונה הזו אנחנו גם מושרשים היטב וגם כבר צומחים ופורחים, והאדמה ירוקה, כמו המרחבים הלב שבפנים.
אל "צוואר הבקבוק, "חציית ים סוף", הצינור הצר-צוואר, המוציא אל העולם החוצה- מבפנים, באמצעות "פה –סח" אנחנו צועדים עם הגעתנו לחגיגת האביב. עיכול אחרון של מלאכת החורף, לקראת החג, מזמין לניקיונות אחרונים. הניקיונות מזמינים אותנו להעמיק אל חריצי ביתנו הפנימי, בפעם האחרונה, במחזור השנתי, רגע לפני שאנחנו יוצאים החוצה ומעלה – לחופשי. העוברים עברו את שלב השתרשות: העצים מניצים, הפרחים נפתחים, הטבע נקי, ממורק ומחודש וגם אנחנו וביתנו מסודרים מבפנים, מתכנסים יחד לחגוג ולספר את סיפור היציאה מהמייצרים.
בתקופת של ימי השואה, הזיכרון והעצמאות, אנו מונחים סופית על אדמתנו, לאחר כל הקשיים….חווים לאחרונה את המשחק בין קיץ לחורף, מסיימים את עונת היין-החורף, חוגגים את תחילת חירותנו, וגולשים בנעימים לאביב. עונת תחילת ה'יאנג' מתחילה באות אזהרה מהאיכות המכלה של אש ה'יאנג', השורפת והמתמירה. במדורות החג אנו מדליקים ומעוררים את העין השלישית שהיא אם היין- 'מלכת ה'איין' היודעת להבחין ולנח, בין הרווחים, שבתוך התמונה השלמה.
שבועות, ה"שבת במחזור השנתי", היא זמן עליה אל צ'קרת הכתר, אל קבלת התורה, שבא לידי ביטוי כעליה לבית המקדש עם פרות עבודתנו הפנימית והחיצונית: הפרחים נפלו אל האדמה ועתה אנו עדים ל'פרות' המסע של המחזור השנתי: קוטפים את החיטה, שזרענו לפני עונת הגשמים, האימהות, בנות האדם, מבצבצות עם בטנם החדשה (ועוברים שחצו את שלושת החדשים הראשונים הקשים) האימהות בעלות החיים בטבע סיימו מחזור של חיים חדשים (לאחר מסע ההתעברות, ההמלטה והשמירה הדרוכה על הצאצאים הקטנים) והן מתבוננת על הצלחותיהן: גורים בריאים ועצמאיים. גם פירות של ההתנסויות והידע שרכשנו בבית הספר של החיים, בימי החורף והאביב, הילדים והמבוגרים (הופעות סוף שנה בבית הספר והחוגים) כבר גלויים. מחזור השנה מגיע לשיא.
עונת היאנג של השנה מגיעה. ביממה שעות האור ארוכות, החם עולה מרכך את גופינו ונפשינו ומוציא אותנו החוצה עם סל התבואות יצרנו בעונת היין. האור והחום עולים, הפרות מבשלים, מרקיבים ונופלים…הנפש, לאחר המסע השלם, צמאה למרחבים חדשים, לצאת מ'תוך עצמינו' לעונת החופשה, להתבונן מהצד על החיים… לעשות את ה'וויז'ן קווסט' רגע לפני ההתעברות בתשרי, לקראת מחזור חדש של חיים.
ימי 'בין המיצרים'…החיטה הזהיבה ונקצרה כבר מזמן, הפרות בעצים הבשילו, נאכלו ונפלו לאדמה, החמניות הצהובות גם יבשו בשדות, וגם הן מרכינות פניהם אל האדמה מותשות ומיובשות מהשמש החמה. עונת ה'יאנג' בשיאה, כמו אש ששורפת ומכלה…רגע לפני הלידה מחדש….לראיה… פעמיים שונות בהיסטוריה נשרף בית המקדש באותו הזמן בשנה. ימי בין המיצרים.., מזמינים אותנו להיכנס לנקודה השחורה בשרטוטו היין והיאנג, ולשוב ולהתכנס אל חסות האימא, בלב עונת ה'יאנג': לנח תחת עץ או בבית, עד גמר הגל השורף, לקראת תחילתה של התעברות חדשה, בט"ו באב לתחילת מחזור של חיים חדשים.
הגל שעולה מעלה באמצעות איכות היאנג הפעיל שבמחזור השנה הוא הקיץ, ומחזור היממה הוא היום המואר והפעיל , מזמין לשאיפה, חתירה מעלה ולמרחבים, החוצה, למגע חי עם העולם. לגלגל אין סוף ואין התחלה, כך שההבנה המעגלית מאפשרת להכיר את האיכיות המשלימות, לנע באופן המשכי, כשני גלים עם מחזורי החיים, ו"לתפוס את הגל", בזמנים הנכונים. כמי שנוהגת הרבה בכבשים הגליליים, למדתי לעזוב את הגז בעומק הסיבוב, ולתת גז בדיוק כצריך….
למאמרים נוספים